דרושים חולמים - קול קורא 

דרושים חולמים
קול קורא לאנשי הרוח בעורף

"יש לי חלום", אמירתו של מרטין לותר קינג, שהביא לעולם את השוויון לאפרו-אמריקנים, הייתה סוד ההצלחה שלו בהפיכת כמיהתו מחזון למציאות. אנשי חלום וחזון (המוכרים גם כ"יוצרי מציאות") מתנהלים מהצ'קרות העליונות. תפקיד החולמים, "יוצרי המציאות" שבעורף, הוא להוביל תמונת מציאות אחרת. זוהי הזמנה לשנס את הצ'קרות העליונות שלך ולחלום שלום.

חלימה היא ראשיתו של כל שינוי. כל אמן , מדען או יוצר דגול שהשפיע על המציאות שבה אנו חיים היום, החל את דרכו מהגות, רעיון או חלום. למעשה, אין אפשרות לחולל שינוי אמיתי אם לא חזינו אותו בעיני רוחנו קודם לכן, כפי שנאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה". ידוע שיוצרים רואים בעיני רוחם את הציור או שומעים בראשם את המוסיקה לפני שהם ניגשים ליצור אותם בפועל. מאז הרצל ובן גוריון לא היו פה אנשים שחלמו בצורה כה נועזת עד כי החלום הפך למציאות. החיים הקולקטיביים בישראל מתנהלים בעיקר מתוך "כיבוי שריפות" והתפיסה היא שאנשי חזון הם חולמניים ולא מציאותיים, אך למעשה, מדינת ישראל נוצרה על בסיס חזונו של הרצל.

בעיתות מלחמה, מקובל להירתם ולעשות למען "המצב". יש בכך חשיבות רבה אבל זה מחזיק מעמד רק עד לפעם הבאה. על מנת לחולל שינוי ארוך טווח ויציב במציאות הקולקטיבית בישראל, את העשייה צריך להוביל חזון ברור, על אחת כמה וכמה בזמן מלחמה. מאמר זה מוקדש לחיזוק ידיכם ולתמיכה בתרומה הייחודית שלכם, "יוצרי המציאות" שבעורף.

הגיע הזמן לעבור מקורבנות למלכות

חזון נוצר באמצעות העין השלישית שלנו (הצ'קרה השישית). צ'קרות הוא כינוי ל 7 שערים אנרגטיים בגופנו, הממוקמים לאורך עמוד השדרה. דרך כל אחת מהם נכנסת הנשמה אל הגוף ומביאה אליו את החזון שלנו בכל אחד מתחומי החיים, וכך הופכת אותו מחלום למציאות. על מנת להבין כיצד זה קורה, נתבונן בצ'קרות כבבנין רב קומות, שמכל קומה אנו מקבלים פרספקטיבה שונה על הנוף וככל שנעלה מעלה ייפתח בפנינו אופק רחב יותר. כל אחת מהצ'קרות אחראית על "מחלקה" שונה של יכולות ומייצרת רמת מודעות ותמונת מציאות אחרת, אך כל הצ'קרות שותפות ביצירת המציאות הרצויה לנו. הצ'קרה שממנה אנו מתבוננים על החיים היא זאת שמכתיבה את סוג המציאות שניצור לעצמנו.

הצ'קרה הראשונה אחראית על הקיום שלנו. אך כשאנחנו מתבוננים על החיים מתוכה אנו עסוקים אך ורק בהישרדות, ללא יכולת להתעלות מעבר לצרכים הקיומיים. הצ'קרה השנייה אחראית על העולם הרגשי שלנו. אך כשאנו מתבוננים על החיים מתוכה אנו נתונים בסערת רגשות עזה, דרמה, פחד והיסטריה. הצ'קרה השלישית אחראית על המסוגלות להוציא מהכוח אל הפועל אך כשאנחנו מתבוננים על החיים מתוכה אנו עסוקים בעשייה מאומצת, אוטומאטית ונטולת חזון. האנשים שנמצאים בחזית המלחמה, מן הסתם, עסוקים בהישרדות, סערת רגשות ועשייה מאומצת. אך לאנשי "העורף" במלחמה, יש את הפריבילגיה להתנהל מהצ'קרות העליונות וליצור מציאות חדשה באמצעות מחשבה חיובית ("מחייבה") - חלום וחזון.

יש גם אנשי עורף שתרומתם כרוכה בעשייה, למשל להעלות את המורל של האזרחים בחזית ע"י הופעות בידור, להעניק טיפולים אלטרנטיביים לנזקקים לכך, לנהל את המלחמה ברמה הפוליטית, לסקר את האירועים וכדומה. מאמר זה הוא קריאה לאנשי העורף שתפקידם הוא להיות אנשי חזון - לחלום ולדמיין מציאות רצויה, דבר שמתאפשר אך ורק על ידי שימוש בצ'קרות העליונות.

הצ'קרה הרביעית (הלב) אחראית על הרצון ועל הדימוי העצמי. כאשר אתה מתבונן מתוך הצ'קרה הרביעית על החיים, אתה מודע לרצון האישי שלך ויכול לבחור בו ולהתכוון אליו. חזון מתחיל בבחירה שלך לממש את הרצון המדויק שלך ולהתכוון אליו מהלב. כשתתבונן על המלחמה מהצ'קרה הרביעית תגלה מהו תפקידך האישי בעורף. אך במידה ותתנהל מהצ'קרה הרביעית בלבד, תיקח את החיים באופן אישי ואתה עשוי להיפגע ולוותר על יוזמתך, או לחלופין, שהיוזמה שתיקח תשרת רק אותך - ולא את טובת הכלל ואותך בו זמנית.

הצ'קרה החמישית אחראית על התקשורת הסימולטנית עם עצמך, הבורא והבריאה כולה. כאשר אתה מתבונן על החיים מתוכה, אתה יכול לתת ולקבל בו זמנית את מה שנכון לך, שהעולם צריך ושהבורא מבקש ממך באופן אישי. אך אם תישאר בצ'קרה החמישית וממנה תנהל את חייך, תמצא את עצמך מדבר על...מקשיב ל...מתכנן את...אך לא מוציא לפועל. הרבה דיבורים ומעט מעשים.

הצ'קרה השישית (העין השלישית) אחראית על החזון - יצירת תמונת מציאות ברורה - תבנית של חלום אשר ייעודו להתממש. כשאתה מתבונן על החיים מתוכה, אתה רואה את הנוף מפסגת ההר ומבחין בבהירות בתמונה הרחבה ביותר. משם אתה יכול לראות את הפאזל השלם ואת חלקך בתוכו. התבוננות מהעין השלישית מעוררת את כושר הדמיון שלך והוא המתמיר את רצונותיך (צ'קרה 4) ואת תוכניותיך (צ'קרה 5) משאיפות לתמונת מציאות. אם אתה יכול לדמיין את התמונה הרצויה לך היא יכולה להתממש. אם אינך מפעיל את העין השלישית שלך תמצא את עצמך מתלונן: " אני רוצה, אבל קשה לי לראות את עצמי באמת יוצר את זה". ואתה צודק! אם אתה לא יכול לדמיין את זה, זה לא יקרה.

"העולם כולו נגדנו" היא אחת המחשבות השליליות שעם ישראל מחזיק נגד עצמו באופן קולקטיבי - וחבל, כי מחשבה יוצרת מציאות. אם עם שלם יחליף את המחשבה המזיקה הזאת במחשבה חיובית ("מחייבה") כגון "אנו אהובים ורצויים", אנחנו "עלולים" למצוא את עצמנו מממשים את החזון הזה. אז די עם "אכלו לי, שתו לי", הגיע הזמן לעבור מקורבנות למלכות. הויתור על הדימוי השלילי והחלפתו בחיובי לא עולה לך יותר זמן, כסף ומאמץ כי אתה ממילא כבר חושב ומדמיין. מקסימום זה יצליח. זה לא מענייננו החולמים להבין כיצד אנו תורמים ואיך התרומה הענווה שלנו תתרום להשכנת שלום בארץ ובעולם. זהו תפקידו של הבורא. תפקידנו הוא להתמקד בשליחותנו, לדמיין ולחלום ולא לנסות להתערב לבורא במלאכת ניתוב תרומתנו לטובת הכלל. עשו את חלקכם ותנו לבורא לעשות את חלקו!

הצ'קרה השביעית אחראית על האינטואיציה - הידע הייחודי שרק אתה ניחנת בו ושאותו אתה אמור להביא מן ה"אין" (שדה האפשרויות הבלתי מוגבלות) ולהפכו ל"יש" - לממשי בעולם. כשאתה מתבונן על החיים מתוכה, אתה מעז לסלול בעולם נתיב חדש שלא היה נוצר בו אילולא אתה יצרת אותו. בכך אתה מאפשר לעצמך להנהיג, ללמד וליזום.

לכל אדם יש תפקיד בעולם, התקף הן בעיתות שגרה והן בעיתות משבר. אז אם אתה אדם שמאמין ביצירת מציאות, מן הסתם, אתה עובד מתוך הצ'קרות העליונות שלך: מחליט, מתכוון, נמצא בתקשורת לא רק עם עצמך, אלא גם עם הבריות, הבורא והבריאה כולה, מדמיין וחולם ומעיז להוביל בתחומך. כל אדם ניחן בצ'קרות. אצל חלקינו הן מפותחות יותר ואצל חלקנו פחות. בעזרת אימון ותרגול כל אחד יכול לפתח ולשכלל את היכולות עליהן מופקדות הצ'קרות. בזמן משבר הבורא נותן לנו הזדמנות להעמיק ולהעצים אותן עוד יותר.

לשמור את הראש על הכתפיים

העורף הוא מפרקת חיונית שהגוף לא יכול בלעדיה. מיקומו של העורף בגוף מסמן את הגבול בין הצ'קרות התחתונות לצ'קרות העליונות ותפקידה של מפרקת זו הוא לשמור את הראש שלנו על הכתפיים ולהחזיק את תמונת החזון. החזון שלך היא התשובה לשאלה: מי אתה רוצה להיות, מה אתה לעשות ומה אתה רוצה שיהיה לך. כלומר, איזו מציאות אתה רוצה לייצר בתוכך ומסביבך אשר תשרת את טובתך האישית ואת טובת הבריאה כולה בו זמנית?

אנו חיים בארץ רווית שנאה מבית (בין זרמים וקבוצות שונות), ושנאה מבחוץ. גם ליהודים וגם לפלסטינים יש היסטוריה של עמים רדופים ולא רצויים. לכן, החזון שלי לעצמי ולישראל הוא אהבה. אני גם מדמיינת את עצמי כאישה אוהבת שמנהלת את יחסיי עם עצמי ועם סביבתי (בן זוג, משפחה, עבודה, היישוב בו אני גרה, ישראל והעולם) מאיכות של אהבה. וגם מדמיינת את העמים שחיים בישראל כעמים אוהבים, רצויים ואהובים. לא תמיד אני מצליחה להיות באיכות של אהבה אבל זהו החזון האישי שלי לחיים שאותו אני מחויבת לעבוד, לטפח, לחמול ולחלום. זוהי העבודה שלי ברמה האישית, המקצועית והרוחנית ויש לי עבודה לעשות, אחרת לא הייתי פה. עם זאת, אני לא מתכוונת להגר לקנדה כדי שהחזון שלי יתממש. אני מאמינה שככל שיותר אנשים חולמים את חלומם שלהם ומשקיעים במימושו כך גדלים מעגלי האהבה, השלום, החופש, השפע ושמחה. וכל יום יותר ויותר אנשים מתעוררים וחולמים.

ישנם אנשי חזון וחלום רבים בארץ המעורבים ביוזמות יפות כגון החזקת ידיים של יהודים וערבים בואדי ערה או הליכות שקטות בתל אביב-יפו. עם זאת, חלק מהפעילויות מוגדרות במודע או שלא במודע כ"התנגדות לא אלימה" או "מאבק לשלום". התנגדות, בין אם היא שקטה או אלימה, היא התנגדות. התנגדות היא סוג של מאבק. מאבק הוא סוג של מלחמה. והרי אנחנו מבקשים בדיוק את ההפך מכך- שלום. ככל שאנו מתנגדים לדבר, הדבר מתעצם. לפיכך, יעיל יותר להתמקד במציאות הרצויה ולא במציאות הלא רצויה. אתם מוזמנים לדייק את הכוונה שלכם: לכוון את הפעילות למען השלום ולא מתוך התנגדות למלחמה.

בכל פעם שאתם חושבים על "המצב" תוכלו במקום להתלונן עליו או להתנגד לו, לחלום שלום. העיזו לדמיין: איך הייתם מנהלים את חייכם אם היה שלום בארץ? איך הייתם נראים, נושמים, הולכים, מתנהגים? אילו בחירות הייתם עושים? איך היו האינטראקציות שלכם עם אנשים? זכרו, הרצל, חוזה המדינה, נחשב למשוגע בודד ומטרה ללעג. לא היה לו מושג איך חלומו יתממש. גם אותנו, החולמים, לפעמים מכנים תימהוניים ומנותקים מהמציאות. אך גם אם איננו רואים שינוי מיידי בעמל חזוננו, עלינו להזכיר לעצמנו: חלומות - טבעם להתגשם